בילדותי, אימי סיפרה לי אגדה סינית עתיקה על חוט אדום הקושר בין שתי נשמות שנועדו זו לזו. החוט נמתח על פני יבשות, זמנים וגלגולי חיים. הוא עשוי להסתבך, להימתח עד כאב או להישחק, אך הסיכוי שייקרע הוא נדיר.
פעם היה לי את החוט הזה, והוא קשר אותי אליה. אהבנו עד כאב, כמו שרק ילדים יודעים. עד שביום אחד האמת התגלתה, היא נעלמה וכל עולמי קרס והתרסק.

כולם האמינו שהחוט שלנו נקרע, אבל עכשיו, אחרי שנים, אני שב ומותח אותו בינינו – הפעם לא בשם האהבה.
אלא בשם הנקמה.

היום אנחנו יריבים הקשורים זה לזה מכורח הנסיבות לאחר שתמרנתי אותה לחזור אליי בלי שתדע. אני צועד בשבילי הנקמה, דרך שנאה שלא מרפה וצלקות שלא הגלידו. אבל כל צעד רק מקרב את ליבי בחזרה אליה.
נקמה או אהבה? מי מהן תהרוג אותי קודם?

כשחוט הגורל המחבר בינינו שוב נמתח על הגבול הדק שבין שנאה לאהבה, נותרת רק שאלה אחת. האם הוא יתהדק ויאחד בין הלבבות שלנו מחדש, או שהפעם ייקרע לנצח?